כשהתחלתי שנה א' לתואר במדעי הסביבה ומחשבת ישראל הייתי בהריון ראשון. אני זוכרת שבחודש חמישי ישבתי בשיעור פתיחה לקורס "פסולת" והמרצה הראה שקופית של חלוקת נפח פסולת בישראל. 8% מנפח הפסולת הוא טיטולים !! הייתי מאוד מופתעת מהנתון (שלא לומר, מזועזעת). חזרתי הביתה וחיפשתי באינטרנט תחת כל מיני כותרות כמו "לגדל ילדים בצורה אקולוגית" ו"ילדים בלי טיטולים" בשביל למצוא פתרונות יצירתיים. בהתחלה נחשפתי בעיקר להצעות להשתמש בטיטולים רב פעמיים/חיתולי בד ואז נתקלתי בשיטה שלא נתקלתי בה לפני כן – לגדל ילדים בלי טיטולים בכלל (בכלל!) מגיל לידה. קראתי וקראתי והתלהבתי. כשניסיתי את זה לאחר הלידה, התאהבתי בשיטה והיתרון האקולוגי הפך להיות שולי ביחס ליתרונות הרבים להורות שלנו שהרווחנו בדרך עם שלושת הילדים שפשפשנו עד כה.אז מה זה בעצם אומר לגדל תינוקות בלי טיטולים?

השיטה הזו היא שיטה טבעית ובסיסית עתיקה שעדיין בשימוש במקומות שונים בעולם, בעיקר במדינות עולם שלישי.  תינוקות נולדים עם צורך להתפנות כמו צרכים בסיסיים אחרים של שינה ואכילה. הם גם מסוגלים מגיל לידה לשלוט בסוגרים ולהתפנות כאשר מציבים אותם בתנוחה נוחה, כמו הרבה בעלי חיים. בשיטה זו, מהרגע שהתינוק נולד לא מלבישים לו כיסויים תחתונים שנועדו לספוג את הצרכים אלא לומדים להקשיב לקולות, פרצופים ותנועות גוף, לומדים לזהות כשהתינוק רוצה להתפנות ומחזיקים אותו בצורה מתאימה כדי לעזור לו להתפנות במקום שנבחר. ככל שהתינוק גדל ומתפתח השיטה הופכת קלה יותר – התינוק לומד לסמן בבירור יותר וגם לסמוך עלינו שאנחנו מבינים שהוא רוצה להתפנות ולכן לחכות בסבלנות עד שניקח אותו. זה לא אומר שאין פספוסים ונסיגות וכו' אבל אפשר להגיע למצב שרב הימים ולאורך חודשים רבים רב הצרכים נעשים בצורה מודעת לפינה נבחרת/שירותים או סיר. אני אוהבת להשתמש במושג "שיטת הקשב" לשיטה זו כיוון שהיא באמת מבוססת על הקשבה הדדית בין התינוק להורה.

תשעה יתרונות לגידול ילדים בלי טיטולים בכלל:

יצירת אמון בין ההורים לתינוק – המיילדת בלידה הראשונה אמרה לי משפט פשוט אבל חשוב שהולך איתי לכל אורך הדרך והוא ש"תינוק אף פעם לא בוכה סתם". תמיד יש סיבה. בהרבה מהסיבות האלו אנחנו יכולים לעזור ולהקל אם רק נדע מה הצורך שהתינוק מנסה להעביר לנו. היכולת שלנו לתת מענה לצורך כל כך בסיסי של התינוק להתפנות יוצר בינינו מערכת אמון חזקה ויציבה.

מחדד את הקשב ההורי ומצמצם תסכולים ואי הבנות – ההתכווננות שלי במהלך היום לזהות את הצורך של התינוק להתפנות לפיפי או קקי עזר לי מאוד לחדד את הזיהוי גם של צרכים רבים אחרים במקום מסע ניחושים. צורך לאכול, לישון, להתפנות, לקבל חום ואהבה, לחוות גירויים, כאבים שונים שיכולים להופיע, צורך בקבלת מענה לפחד, לתסכול, לרצון בתקשורת או בקרבה ועוד ועוד ועוד. אני זוכרת טוב את השבועות הראשונים בהורות, איך בכל בכי או אי נוחות של התינוקת שלי אני מריצה בראש מתי היא אכלה כי אולי היא רעבה, כמה היא ישנה ביממה האחרונה, אולי זה גזים, שמעתי על דלקות אזניים, אולי עקץ אותה משהו לא נעים, אולי חם והיא רוצה מקלחת, אולי מפריע לה משהו שעוד לא שמעתי עליו, אולי פשוט לא נוח לה איך שאני מחזיקה אותה… כל צורך שלמדתי לזהות הפך את היום ליותר רגוע ונעים וכשלמדתי לזהות היטב את הצורך להתפנות עברו עלינו זמנים רבים ברוגע. בחודשים הראשונים רק הצורך להתפנות לפיפי דורש מענה יותר מ10 פעמים ביום (לפעמים זה רק כמה טיפות).  

אחריות ושליטה על הגוף – חברה התקשרה לספר לי שבקורס באוניברסיטה שלה מרצה לפיזיולוגיה הסבירה שתינוקות נולדים בלי יכולת לשלוט בסוגרים ולכן צריך לאמן אותם לכך כשהם גדולים מספיק. החברה ניסתה להסביר למרצה שהתינוקת שלי, בגיל חודשיים, רצתה לעשות פיפי בזמן שנסענו באוטו שעתיים. הסברתי לה (לתינוקת) שתכף אמצא איפה לעצור. היא המשיכה להתלונן ולבקש בשפה שלה לעשות פיפי. כעבור כחמש דקות מצאתי איפה לעצור בצורה בטיחותית, הוצאתי אותה מהאוטו וברגע שהחזקתי אותה בהחזקת פיפי היא עשתה כמות גדולה מאוד של פיפי שהיא שמרה והתאפקה עד שיתאפשר לה להתפנות. גם במקרה הזה ובעוד מקרים רבים מספור יש לדעתי הוכחה חד משמעית לכך שהתינוקות נולדים עם יכולת לשליטה בסוגרים וחבל לאבד את זה. למה הם מאבדים את היכולת הזו? כמו בהרבה דברים אחרים, גם אצלנו המבוגרים, אם אנחנו מנסים שוב ושוב לקבל תשומת לב או סיוע למשהו ולא מקבלים מענה אנחנו מפסיקים לנסות. לא חקרתי את העניין אבל אני חושבת שהשימור של היכולת הזו, והחיזוק של אחריות על הגוף, הכרות עם הגוף ושליטה עליו יכולים לתת לתינוק חוויה של בטחון גדול יותר בעצמו ובגוף שלו ודבר זה יקרין גם על תחומים אחרים והתפתחות נוספת.

שינה טובה יותר לתינוק מגיל צעיר – השליטה בגוף והיכולת להתפנות "לפי הזמנה" לפני השינה מאפשרת לתינוק בהתאם לגילו, לישון פרקי זמן ארוכים ורציפים יותר. גם כשילדיי, בגילאי כמה שבועות עד חודשים, היו מתעוררים בלילה בשביל להתפנות, אם היינו מזהים מהר שזה הצורך ולוקחים מיד להתפנות, הם היו חוזרים באופן מידי לישון. באופן כללי מגיל מאוד צעיר שלושת ילדיי ישנים יחסית לילה ארוך ורצוף. לא חקרתי את זה בשביל לשייך באופן חד משמעי לשיטת הקשב אבל שמעתי על כך מעוד הורים אז אני מניחה שיש קשר חזק.

להוציא מהתכנון תהליך גמילה – תהליך הגמילה שלרב מתמודדים אתו בגילאי שנתיים ולעיתים יכול להימשך עד גילאים מאוחרים מאוד (בעיקר החלק של הרטבות לילה), פשוט לא קיים. ככל שהבנות גדלו והתפתחו הן קידמו לבד את התהליך של עצמאות לשירותים. כשהתחילו לדבר יכלו כבר להגיד בהברות קצרות שהן צריכות פיפי או קקי וככל שהתקדמו בהתפתחות הגופנית שלהן זחלו לבד לאזור הסיר להתפנות וברגע שהתחילו ללכת כבר הלכו לבד לשירותים, טיפסו על האסלה והתפנו. גם בלילה הן לרב ישנו רצוף והתפנו בבוקר או קמו לבד להתפנות במהלך הלילה אם היה צורך דחוף. כן התמודדנו עם כל מיני פספוסים של פיפי וקקי בשלבי התפתחות שונים סביב רצון שלהן לעצמאות, מעברי דירה או פשוט שינוי הרגלים אך כעבור כמה ימים של למידת הצורך החדש והתאמת שיטת ההתפנות חזרנו לשגרה בלי פספוסים. 

ביי ביי תפרחת טיטולים – מעולם לא היו לילדים שלנו פריחות טוסיק שנובעות מישיבה בטיטול רטוב או שפשופים מזחילות עם טיטולים ולכן גם אין צורך בכל המשחות שאמורות לרפא את הגירויים שנוצרים בעור.

צמצום פסולת טיטולים – בחודשים הראשונים לחייו מחליפים לתינוק בממוצע כ-6-8 טיטולים ביום. בחישוב גס, עד גמילה ממוצעת בגיל 3, נזרקים לפח עבור כל ילד במהלך השנים הללו כ-7500 טיטולים מלוכלכים. נכון לזמן כתיבת הפוסט אין פיתוח שמאפשר מחזור של טיטולים. שימוש בטיטולים רב פעמיים עדיף אך גם הוא מייצר פסולת (בלאי וקריעה של טיטולים) וצורך מים וחשמל לכביסות רבות של הטיטולים הרב פעמיים/חיתולי הבד.

צמצום פסולת מגבונים – בשיטה הזו פיפי וקקי לא נמרח על כל אזור המפשעה אלא יוצא נקודתית ואפשר בקלות עם חתיכת נייר טואלט/כיור קרוב לנקות.

חסכון כלכלי – מחיר הטיטולים משתנה בין החברות ובין השלבים (גודל הטיטול). הממוצע הוא עלות של כשקל לטיטול. בחישוב פשוט מאוד- 7500 טיטולים שווים ל7500 שקלים שאנחנו יכולים לנצל למטרות אחרות….

איך אנחנו עשינו את זה?

פשוט התחלנו. כבר בבית החולים בחלק מהפעמים שזיהינו אי שקט אצל התינוקות הורדנו את הטיטול, החזקנו בהחזקת עובר (ברכיים לבטן) וחיכינו כמה שניות. בחלק מהפעמים כבר בבית החולים זה עבד והם עשו פיפי וקקי. בחלק מהפעמים הם לא היו צריכים ואז החזרנו את הטיטול. עם ההגעה הביתה לרב הורדנו את הטיטול לגמרי. עד גיל הזחילה היינו מניחים רב הזמן חיתול טטרה מתחת לתינוקות או בין הרגליים, שיספוג את הפספוסים שלנו. ככל שהימים עברו למדנו לזהות את הדפוס האישי שלהם דרך ניסוי ולמידה. בהתחלה, עם התינוקת הראשונה שלנו, אפילו ניהלנו איזה מעקב רשום כדי לעזור לנו לזהות את הדפוסים הקבועים אבל זנחנו את הרישום די מהר כי זה פחות התאים לנו.

זיהוי דפוס

חשוב לזכור שכל התהליך הזה הוא מאוד אינדיווידואלי לכל תינוק וגם לכל הורה. כדי לזהות דפוס ובכלל כדי להצליח בשיטה הזו צריך בעיקר להקשיב הרבה, לנסות הרבה ולהיות גמישים עם הדברים שמשתנים בתינוק לאורך הזמן. חשוב גם להיות סבלניים. לוקח זמן לדייק שתנועה מסוימת של הגוף היא דווקא פיפי ושבכי מסוים מתכוון דווקא לזה מתוך כל סל הצרכים שיש לתינוק.

בחלק גדול מהזמן הקשב שלי היה חלקי ולא הייתי פנויה ב100% לשים לב לסימנים. כדי להתחיל לבנות אצלנו הבנה של הדפוס של התינוק אני ממליצה לבחור זמנים נוחים ופנויים ביום (אפילו רק לשעה) שאנחנו מפנים יותר תשומת לב לסימנים ומנסים. למשל אם אנחנו רואים בכי מסוים שאנחנו "חושדים" בו כבכי של פיפי אבל לא בטוחים שזה הצורך, אז ברגע שמזהים את הבכי הזה- לקחת את התינוק להתפנות וללמוד מכך אם באמת היה צורך בפיפי וכך בשיטה של ניסוי ולמידה לאסוף מחוות וזמנים שקשורים אצל התינוק שלנו לצורך להתפנות.  אני הייתי עושה את הניסיונות האלו כשהתינוקות על משטח ובלי חלק תחתון בכלל כדי שאראה גם אם יוצאות כמה טיפות של פיפי וכך אדע לקשר בין הבעות הפנים, הקולות והתנועות שראיתי לפני רגע לבין היציאות שלהם.

הדפוס הקבוע שאני זיהיתי מורכב מזיהוי זמנים קבועים ומזיהוי תנועות ומחוות שהתינוקות עושים כשהם רוצים להתפנות.

זמנים קבועים

אני זיהיתי אצל ילדיי זמן קבוע סביב שינה, הנקה ונסיעות.

בזמן שינה- בחודשים הראשונים כמעט תמיד אחרי שינה של יותר משעה מצטבר פיפי בשלפוחית כך שצריך להתפנות, לפחות לכמה טיפות של פיפי. זה לא סותר אפשרות שהם הולכים לישון כבר עם איזה צורך להתפנות ואז מתעוררים אחרי זמן קצר יותר.

בזמן הנקה- לשתי בנותיי היה דפוס קבוע בהנקות אבל שונה- אחת מהן הייתה רוצה להתפנות באופן קבוע במהלך ההנקה (היא הייתה מפסיקה באמצע ההנקה כדי להתפנות ואז חוזרת לינוק) ואחת באופן קבוע בסוף הנקה. לרב תנועת היניקה מעוררת את מערכת העיכול ולכן כדאי לנסות ולזהות את הדפוס של התינוק שלכם סביב זמן ההנקה.

בזמן נסיעה- כמו בזמן שינה, אחרי נסיעה של יותר משעה, בסוף הנסיעה הן היו צריכות להתפנות. גם כאן, זה לא סותר אפשרות שאחרי זמן קצר של הנסיעה הן רוצות להתפנות ולכן מסמנות/בוכות ורוצות להתפנות כבר. עם התינוק השלישי שלנו כמעט כל פעם כשהיה בוכה בזמן נסיעה היינו עוצרים להוציא אותו להתפנות, הוא באמת היה עושה פיפי ואז חוזר להיות רגוע בנסיעה.

מחוות וסימנים

לכל תינוק יש מחוות משלו לבקש דברים שונים. הצורך להתפנות קשור בפלג הגוף התחתון ולכן מבחינת מחוות גופניות, אפשר לזהות בעיקר דרך תנועות אגן ורגליים את הבקשה להתפנות. ככל שלומדים לזהות אפשר גם לראות שהצורך לפיפי יוצר תנועה מסוימת בפלג הגוף התחתון ובדרך כלל הצורך לקקי יוצר תנועה אחרת, קצת יותר תזזיתית ומתאמצת. כשמזהים תנועות של אי נוחות בגוף, אפשר גם לדייק ולהבחין בין תנועות פלג גוף עליון שקשורות לצורך לפלוט אחרי אוכל/ לגהק ולהבחין גם בין תנועות שקשורות לכאבי בטן וגזים.

בהקשבה וסבלנות אפשר גם ללמוד לזהות הבעות פנים, קולות ובכי שמשמעותם צורך להתפנות לעומת בכי של עייפות, רעב, כאב ועוד.

אני רוצה גם להתייחס לכמה נקודות חשובות שעולות בדרך כלל כשאני מדברת על הפשפושים:

חייבים להתחיל בלידה?

אנחנו התחלנו עם שלושת הילדים בלידה אבל לא חייבים. מאנשים שונים שמענו שאפשר להתחיל גם בטווח של כמה שבועות עד אפילו שלושה חודשים מהלידה. אחר כך כנראה שהתינוק כבר התרגל להתפנות בטיטול אבל אולי זה אפשרי.. ספרו לנו אם הצלחתם!

מה עושים כשהתינוק נכנס למסגרת או בבייביסיטר?

לתינוקות יש יכולת מדהימה להתאים את עצמם למקום שהם נמצאים בו. אולי שמעתם או חוויתם עם ילדכם כל מיני סיפורים על איך התינוק ישן מדהים או אוכל מדהים בפעוטון אבל בבית לא מצליחים ולהפך. לא הכנסנו את הילדים למסגרות אז על העניין הזה אני לא יכולה להגיד מניסיון אישי אלא מניסיון של אחרים שעשו זאת וסיפרו לנו שהתינוק עושה את ההבחנה. כשהוא במסגרת הוא מתפנה בטיטול וכשהוא חוזר למרחב עם ההורים והבית הוא חוזר לסמן כדי להתפנות ולחכות עד שההורים ייקחו אותו להתפנות. הבנות שלנו כן היו לפעמים בבייביסיטר עם דמויות מוכרות. במקרים כאלו היינו מלבישים להן טיטול והן היו מתפנות בטיטול. ברגע שחזרו להיות איתנו (גם אחרי כמה שעות ביום), חזרו לסמן ולחכות שניקח אותן להתפנות.

באיזה מקום התינוק מתפנה?

במהלך היום כשהיינו בבית ההתפנות הייתה לתוך השירותים או בחצר (אנחנו תמיד מעדיפים את הגינה שלנו – יותר טבעי, חוסך הורדת מים וחוסך פספוסים שמלכלכים את הרצפה). כשהיינו מסתובבים בחוץ היינו מחפשים איזה עץ או איזה פח (בשביל קקי פשוט מניחים על הרצפה חתיכת טישו ומרימים אחר כך לפח). למי שיותר נוח, אפשר להחזיק בלילה סיר/קופסת פלסטיק ליד המיטה וגליל נייר טואלט כדי לא לקום לשירותים כל פעם… עם הראשונה השתמשנו בקופסת הפלסטיק גדולה של עוגיות ששכן שלנו קנה באופן קבוע- קופסה קלה ונוחה, אפשר בקלות לקחת אתנו אם נוסעים לאיזה מקום, ולאחר זמן מה כשהקופסה מתבלה ומסריחה פשוט זורקים למחזור.

איך הסביבה מתייחסת לזה?

זכינו בהרבה פרצופים לאורך הדרך. חלקם של פליאה, חלקם של פרגון, חלקם של סקרנות, חלקם של סלידה ואף זעזוע. התגובות לא תמיד נעמו לי אבל לרב שמחתי על ההזדמנות להסביר מה לכל הרוחות אנחנו עושים עם תינוקת בת חודש בלי טיטול בתקווה שהשיטה הזו תהפוך לרווחת יותר.

באמת צריך כל הזמן כל הזמן "להיות על זה"?

אני חושבת שיש בשיטה הזו ובהורות בכלל הרבה מקום לגמישות ולתנועה. אנחנו לא תמיד וברצף היינו על זה. היו תקופות של מעברי דירה או עומס או אפילו סתם שפעת או נסיעה לכמה ימים להורים, שהרגשנו שגדול עלינו כל היום להצליח לשים לב ואז שמנו לכמה ימים טיטול רב פעמי או חד פעמי. כשזיהינו בקלות היינו לוקחים להתפנות אבל לא לקחנו קשה אם היו ימים של הרבה פספוסים. לפעמים הרבה פספוסים נבעו מקושי ושינוי אצל הבנות ולאו דווקא אצלנו וגם אז, יש מקום לעשות עבודה על שחרור השליטה ואפשר להחליט לשים יותר זמן ביום טיטולים או לקבל באהבה פיפי שמתפזר בכל מיני פינות בבית. לוקחים סמרטוט וממשיכים הלאה.

התמודדות עם נסיגות ואי הצלחות

התייחסתי לזה קצת בכל מיני חלקים למעלה אבל חשוב לי לתת לנושא עוד כמה מילים. בשיטת הקשב יש הרבה תקופות של פספוסים שיכולים להוביל לתסכול. יכולים להיות ימים רבים שאנחנו מאוד רוצים להצליח להקשיב ולהבין את התינוקות שלנו אבל זה פשוט לא מצליח. בדיוק ברגע הכי לא מתאים פספסנו בקשה לקקי(עם התוצאות המתבקשות). או שפתאום אני מרגישה שכל הבית (ואני) מריחים מפספוסי פיפי. או סתם תסכול הדדי על זה שאנחנו מנסים לעזור להתפנות ונתקלים בהתנגדות או זיהוי שגוי. התקופות האלו נובעות בדרך כלל משינוי בנו ובפניות שלנו או משינוי בתינוק, שינוי שלא תמיד נדע להסביר ולזהות ברגע הראשון. אנחנו למשל חווינו עם שתי הבנות תקופה של "מרד עצמאות" בגיל תשעה חודשים. גם אנחנו וגם הן ידענו שהן צריכות להתפנות אבל במשך כמעט שבועיים הן פשוט לא נתנו לנו לקחת אותן להתפנות והתעקשו להישאר במקום ולהתפנות כמו שהן. ועם השלישי שלנו, כשהיה בן חודשיים פספסנו הרבה פיפי עד שויתרנו גם על חיתול הטטרה וגילינו שבחצי השעה שאחרי האוכל הוא עושה פיפי ארבע (!!) פעמים!. כל תינוק עם הגוף שלו, ההרגלים שלו והסיפור האישי שלו… אם מתחברים לשיטה ורוצים להצליח בה אז חשוב לא להתייאש ולא לקחת קשה את הפספוסים האלו. בפרק זמן של שנתיים (זה הזמן שאני מגדירה עד חוויה של עצמאות מוחלטת בעניין ההליכה לשירותים, התפנות עצמאית, ניגוב והורדת המים בניאגרה) הגיוני מאוד שיהיו תקופות קצרות משתנות של הסתגלות לדפוסים חדשים, רצונות חדשים והבנה מחודשת של הבקשה של התינוק מול המענה שההורה מספק. אני ממליצה פשוט לנשום עמוק ולהמשיך להיות בנוכחות והקשבה עד שמצליחים למצוא מחדש את שיתוף הפעולה. לי גם עזר מאוד בתקופות האלו להשתמש בטיטולים רב פעמיים (כדי לא להרגיש שכל הבית הפך לבית שימוש), להמשיך בדיבור ובתמיכה להגיד שאני מזהה שהם צריכים להתפנות ולנסות לעודד אותם להתפנות במקום נבחר, בסבלנות עד ששיתוף הפעולה חזר.

אם השיטה הזו מעניינת אתכם אבל יש לכם תהיות נוספות או שהתחלתם לנסות אבל דברים לא מסתדרים כמו שחשבתם, או סתם מתחשק לכם לדבר על זה, מוזמנים ממש בשמחה לפנות אליי בהודעה באתר או למייל (ואם תרצו נוכל גם לדבר טלפונית) ואשמח לעזור במה שאצליח.

מוזמנות.ים לשתף בניסיונות הפשפוש, בטיפים ורעיונות נוספים…

פשפושים נעימים ! 😊