לפני שבעה חודשים הרכב שלנו הלך (טוטאל לוסט) והחלטנו שאנחנו מרפים רגע ולא רצים לקנות חדש. כי רכב מזהם, עולה הרבה מאוד כסף, הרבה כאב ראש ועוד כל מיני סיבות טובות. באנו לחוויה פתוחים לנסות להסתדר ובמידת הצורך לקנות רכב כעבור תקופה ארוכה או כעבור יומיים – מה שירגיש לנו מתאים. בינתיים זה מתאים לנו ואנחנו לא מתכננים לקנות אחד בקרוב.

אחרי כמה חודשים של הניסוי החברתי על עצמנו, אני כותבת את הפוסט הזה כדי לשתף אתכם בחוויות שלי ולעודד אנשים לצמצם את הצריכה והשימוש ברכבים. בעיקר כי זה מזהם מאוד וגם יקר (עם הכסף שתחסכו תוכלו לפנק את עצמכם, להשקיע בכלכלה מקומית, לתרום לנזקקים 🙂 ). אנחנו בחרנו לנסות להסתדר בלי אף רכב בכלל אבל אפשר גם לנסות לצמצם משני רכבים במשפחה לרכב אחד, להשתמש ברכב בשותפות עם מכרים/שכנים או להחזיק רכב אבל כמעט לא להשתמש בו.

אני חושבת שיש תנאי חיים שבהם היה יותר קל ואפילו כדאי להסתדר בלי רכב (למשל מגורים בעיר מרכזית) ודווקא בסיטואציית החיים שלנו – משפחה עם שלושה ילדים קטנים, גרים בישוב קטנטן בלי מכולת אפילו, בצפון ים המלח החם, רחוקים מעיר גדולה – לנסות לחיות בלי רכב זה מאוד מורכב אבל הנה. מסתבר שגם במצבנו, אפשר להסתדר טוב, עם כמה התאמות ויצירתיות 🙂

איך עוברים עלינו החודשים האלו בלי רכב?

היו לנו הרבה רגעים משמחים ודברים שהסתדרו פשוט נפלא והיו גם כמה אירועים מורטי עצבים שגרמו לי לתהות מה לעזעזל חשבנו לעצמנו לחיות בלי רכב במקום כזה ועם הקטנטנים?!. ברב הגדול של הזמן הכל היה פשוט אחלה, לא הרגשנו בחסרונו של רכב והרווחנו את היתרונות (שתכף אפרט מהם).

מבחינתי אין ספק שיש הרבה יותר נוחות בקיומו של רכב שחונה מחוץ לבית, שהוא שלנו מתי שנרצה, כבר יש בו את כסאות הילדים לשלושת ילדינו ואני רק צריכה לעלות ולנסוע אבל כמו שכתבתי, יש גם הרבה יתרונות לויתור על המאפיין הזה בחיינו פשוט נחוצים הרבה יצירתיות ואורך רוח.

מה השתנה?

צמצום הזיהום בזכות החיים בלי רכב

בעיקר כמויות הדלק שהרכב צורך. כל תהליכי הייצור, השינוע והשריפה של הדלק במכונית מאוד מזהמים את האוויר שאנחנו נושמים ומהווים חלק משמעותי מגזי החממה. גם הרכב עצמו מוסיף הרבה לזיהום ופגיעה בסביבה. תהליך הייצור והשינוע של רכבים וחלקים לרכבים. בנוסף, הרכב עצמו הוא חתיכת גוש גדול של חומר לא מתכלה שכשמגיע יומו האחרון משאיר בעולם הרבה מאוד זבל.. נוסיף לזה את הצמיגים הקרועים וחלקים שמחליפים כמו פנסים, וישרים, פגוש שהתעקם, מנוע שנשרף וכו'. אז בקיצור, חושבת שהניסיון לחיות בלי רכב יכול לצמצם בצורה רבה את טביעת הרגל המשפחתית שלנו על הסביבה.

חסכון כלכלי בזכות החיים בלי רכב

מקובל להגיד שעלות החזקה של רכב בחודש היא כ2000 ש"ח. זה כולל את טסט, ביטוח, תיקונים שוטפים, ירידת ערך.. בחישוב שעשיתי הגעתי לסכום דומה.

אבל, כשמחזיקים רכב יש עוד הרבה הוצאות חודשיות כמו דלק, חניה, כבישי אגרה, דוחות ועוד. נכון שכשאני משתמשת בפתרון תחבורה אחר (אפרט בהמשך) לרב יש גם הוצאות אבל הן קטנות יותר. בנוסף, אנחנו ראינו שכשאין לנו רכב אנחנו נוסעים הרבה פחות.

בחישוב ממוצע כללי של חיים עם רכב על תדלוק ושאר ההוצאות הנלוות שציינתי בפסקה הקודמת מוציאים בערך 1600 ש"ח בחודש, בנוסף ל2000 ש"ח אחזקה שכתבתי מעל.

אני לא אוסיף בחישוב אבל אציין שכשיש רכב ונוסעים הרבה אז כמובן שבכל נסיעה יש עצירות לכל מיני פינוקים וצריך לאכול ופתאום רואים איזה משהו נחמד שרוצים לקנות כך שההוצאות גדלות עוד כתוצאה מהחזקה של רכב.

הגענו לסה"כ 3600 ש"ח בחודש שנחסכו בזכות הוויתור על הרכב (צריך להוריד מהם את הסכום שמשלמים על פתרונות אחרים. נעריך אותם בסביבות ה1000 ש"ח בחודש )

כך שבשבעה חודשים בלי רכב, אפשר לחסוך בערך 2600*7= 18,200 ש"ח !!!

נשארים במרחב הקרוב

אנחנו אוהבים יחסית הרבה (לפחות פעמיים בשבוע) לנסוע לטיולים, ביקורים במעיינות, הזדמנות לאיזה בית קפה ולבקר כל מיני חברים ומשפחה יקרים עם שינה באיזה מקום רחוק או מעניין. המשכנו לעשות את זה בהיקף קטן ומצאנו את עצמנו נוכחים יותר במרחב הקרוב. כשיש בוקר ארוך פנוי במקום לנסוע, פשוט להישאר. ליהנות אפילו יותר מהמרחב של הבית. מגבעות החול שסביבנו, מים המלח. מהחברים השכנים. עוד זמן של מנוחה וכיף משותף בלי גירויים והסחות מבחוץ. לפעמים חסרה לי האפשרות של לקחת את הרכב ופשוט לנסוע לכמה ימים לעבור בין מקומות שאנחנו אוהבים אבל רב הזמן הסתדרנו טוב במציאת מענה לרצונות שלנו במה שקרוב אלינו.. (נהלי הקורונה קצת צמצמו את הדחף שלנו כי לצערנו אין פרסומים להופעות ואירועי תרבות שמוציאים אותנו מהבית בדר"כ)

יצירתיות והתמודדות

אני כותבת יצירתיות אבל מתכוונת לעולם רחב יותר של התמודדות נפשית בחודשים האלו בלי הרכב. נדרשנו ליצירתיות במציאת פתרונות לצרכים שלנו. יצירתיות איך להסתדר בלי ללכת לקניות בסופר, ואם פתאום צריכים איזו תרופה, בלמצוא דרך לפנק את בני משפחה ליום ההולדת, בלמצוא פתרון לצורך להתאוורר קצת מים המלח… וגם יצירתיות בהתמודדות עם קשיים ומתחים סביב עניין ה'בלי רכב'. פתאום חייבים לנסוע ואין בעצם איך או ארזנו כולנו את התיקים וצעדנו לתחנת האוטובוס אבל האוטובוס הקדים ברבע שעה ופספסנו אותו (הבא בעוד שלוש שעות) וכולנו מבואסים וחם לנו, הבנות משתעממממממות היום באוטובוס ולא מרגישות שנמאס להן להגיד 'משעמם לי' כל הדרך, הגענו לתחנה הלא נכונה ועכשיו צריך ללכת עוד רבע שעה ברגל אחרי יום ארוך ומעייף ולאף אחד כבר אין כוח, ועוד כל מיני.

היו רגעים שממש תרגלתי נשימות עמוקות ולקבל את הדברים שהם לא בשליטתי. ובהזדמנות זו גם לתת לילדים שלי כלים להתמודדות כזו. גם אם לא נוח להם ולא מסתדר ונמאס לחכות, ללמוד לקחת נשימה עמוקה ולחוות את הדברים בצורה אחרת, חיובית ונעימה יותר. ולפתוח את העיניים והלב להזדמנות אחרת. דרך ההמתנה והקושי ליהנות מהמפגש עם אנשים חדשים, מהחיות שפתאום הופיעו, מממתקי התמרים שהציעה לנו אישה מתוקה שראתה את הקושי שלנו, מלאכול פלאפל הכי טעים במקום לא צפוי כי פספסנו את האוטובוס ואנחנו תקועים פה עוד שעה…

איך נוסעים בלי שיש לנו רכב משלנו?

תחבורה ציבורית

רב הארץ מרושתת ברכבות ואוטובוסים. זה יכול לקחת יותר זמן אם צריך להחליף כל מיני אוטובוסים אבל זו אפשרות די נוחה, הילדים אצלנו ממש נהנים, וזה משחרר אותי לנוח בנסיעה במקום לנהוג. לפעמים הנסיעה בנתיבי תחב"צ אפילו יותר מהירה מרכב פרטי. בנוסף, לא צריך להסתבך עם חיפוש חניה ודוחות. חסרון מרכזי הוא ניסיון לטייל בכל מיני מקומות נידחים שאין לידם תחנת אוטובוס.

השכרה

בייחוד למי שגר בעיר פתרון מאוד נוח. מזמינים מראש, מגיעים ולוקחים רכב. עבורנו קצת פחות שימושי כי להגיע לעיר (שעה נסיעה מאתנו) ולקחת רכב כשאנחנו צריכים לסחוב אתנו כסאות לילדים, פחות התחברתי :/ (ברב חברות ההשכרה אפשר להשכיר גם סלקל, לא תמיד יש במלאי, ובכל מקרה אין כסאות לילדים הגדולים יותר)

טרמפים לא מתוכננים

פשוט לצאת לתחנת האוטובוס ולתפוס טרמפ. יש שלב פעם שזה עבד לנו נהדר. כיום בהרכב משפחתי מלא זה פחות מתאים לנו אבל כיחידים (אני או האיש) לפעמים זה עובד אחלה, בייחוד כשיש זמן בנחת להגיע לאן שרוצים להגיע.

טרמפים מתוכננים בקפידה

יש מגוון די רחב להשתלב בטרמפים מתוכננים – קבוצות טרמפים אזוריות ברשתות החברתיות, קבוצות טרמפים בוואטסאפ (אם אין ליישוב או לשכונה שלכם , ממליצה בחום לפתוח אחת!), אפליקציות למציאת טרמפ. אפשר גם לשאול נקודתית אנשים רלוונטיים (למשל אם אני צריכה להגיע באופן קבוע בזמן מסויים למקום מסויים, לברר אם יש עוד אנשים בסביבתי שמבצעים את הנסיעה הזו ולהצטרף אליהם)

רכב בשותפות

אם יש לכם שכן או מכר שצריך רכב אבל רק לחלק מסוים וקטן מהשבוע, אפשר להשתמש ברכב יחד ולהשתתף בהוצאות האחזקה באופן יחסי תמורת הצרכים שלכם (למשל יומיים קבועים בשבוע או 10 ימים פזורים לאורך החודש וכו')

השאלת רכב ממכרים

זה הפתרון שאנחנו משתמשים בו כמעט הכי הרבה(אחרי האוטובוס) כי הוא הכי נוח לתנאים שלנו. בישוב הקטן והחמוד שלנו השכנים מאוד נדיבים, כל אחד בדרכו. קבענו עם כמה שכנים ספציפיים שמתאים להם להשאיל את הרכב שלהם, בתמורה לתשלום (על הדלק כמובן וגם תשלום יומי על השימוש) או בתמורה לאוכל מפנק שאני מבשלת להם על כל שימוש. אפשר גם כל ברטר אחר כמו שיעורי מוזיקה/ עזרה בהקמת גינה/ בייביסיטר וכו'…

אז אני מסכמת את החוויה בנתיים כטובה וחיובית. אני שמחה על הזיהום שאני מצמצמת. ושמחה על ההזדמנויות שנפתחו לי דרך הניסיון הזה.

ספרו לי, מה מונע מכם לוותר על הרכב?

גם עוד שיתופים ומחשבות על הנושא יתקבלו בברכה 🙂 🙂