אנחנו בגדול משפחה יחפה (בגדול כי כמו הרבה דברים שאנחנו, אנחנו גמישים ולפעמים בוחרים אחרת אבל רובנו רב הזמן עונים על ההגדרה הזו:) ).
מה זה אומר משפחה יחפה?
הכוונה היא שברב הגדול של הזמן, רב בני המשפחה הולכים יחפים. בחורף, בקיץ, בכפר, בעיר, בתוך חנות, בים, בתחנת דלק, בחתונות (גם בחתונה שלנו), בהופעות, בטיולים, במרפאות… אנחנו מסתובבים בעולם יחפים. מרגישים את האדמה שתחתינו, ואת השינויים בין קרקעות במקומות שונים, בעונות שונות.
אנחנו מחזיקים נעליים לכל הילדים, נעליים שקיבלנו ממכרים או קנינו ביד שנייה למקרי קצה נחוצים אבל לא מסתובבים איתם כמעט. רב הפעמים שאנחנו יוצאים מהבית אף אחד מאתנו לא חושב לקחת נעליים אתו ואם כבר לקחנו והורדנו סיכוי ממש גבוה שנשכח אותם איפה שהורדנו.
יש גם אירועים ותקופות שאנחנו נועלים נעליים (למשל אם זה מחייב מבחינת עבודה מסוימת או אם אנחנו יודעים שנלך הליכה ארוכה על אספלט בשיא היום בשיא הקיץ כי האספלט אוגר חום בצורה מטורפת ויכול לעשות כוויות)
מה הוליד אותי לכתוב את הפוסט הזה?
לפני כמה שבועות צעקו על הילדות שלי ברחוב. הן לא היו איתי (ומזל של מי שצעקה עליהן) אלא עם קרוב משפחה ומישהי שאין לנו שום קשר ברחוב התחילה לצעוק משהו על הזנחה ורווחה ושהיא תקנה להן נעליים… הילדות שלי נבהלו מהצעקות שלה והיה להן מאוד לא נעים. זה התחבר לי לאינספור הפעמים (זה באמת קורה בלי סוף) שאנחנו הולכים עם הילדים ברחוב ואנשים מעירים לנו. לפעמים זה בחיוך ' מה לא חם לכם ברגליים/קר לכם ברגליים?' ולפעמים בצורה יותר ביקורתית 'הילדים יחטפו מחלות' 'הרצפה מטונפת' 'לקנות לכם נעליים?' 'מה זה? למה הילדים יחפים ככה?' 'אוי ואבוי הם יכולים להיחתך מזכוכיות' (תשובות להרבה מהאמירות האלה בהמשך הפוסט). מכמות התגובות שאני מקבלת אני מבינה שזה נחשב חריג ולחלק מהאנשים קשה להבין אז אני כותבת 🙂
זה דגדג לי לכתוב על העניין כי יחפנות מבחינתנו היא דרך חיים ובחירה מודעת להיות בחופש ובנוכחות. לא להפריד ביננו לקרקע אלא להיות מחוברים.
למה לגדל ילדים יחפים?
מה שכתבתי על החופש והחיבור למציאות ולנוכחות מאוד משפיע גם על הילדים. מגדל אותם לתשומת לב, לנוכחות, לסקרנות, למידה דרך עוד חושים, התבוננות ואחריות על הדרך.
גם מהזווית של הקשר מול הילדים מבחינתי נעליים זו מלחמה מיותרת. אני חושבת שרב הילדים היו שמחים להיות יחפים. אם ילד שלנו רוצה לנעול נעליים אנחנו עוזרים ומאפשרים בשמחה אבל ברב הזמן הם לא רוצים בכלל ואני יכולה לדמיין שזה היה נהפך לעוד מאבק גבולות הורים – ילדים, כמו להתקלח כל יום, להסתרק, לצחצח שיניים ועוד ( על חלק מהדברים האלו אנחנו דווקא כן מתעקשים, תלוי בחשיבות ובמחיר שאנחנו משלמים על הקשר ביננו אבל בתחום הנעליים אני לא רואה ערך בנעילה אלא להפך).
דברים שלמדתי מהליכה יחפה:
חוף הים ומרבדי עשבים רכים אחרי הגשם הם הכי נעימים באצבעות של הרגליים.
אספלט ובאופן כללי סוגי רצפה שהאדם יצר סופגות משמעותית יותר חום מכל קרקע טבעית ולכן הרבה יותר חמה בקיץ.
באותו הקשר, מסתבר שרב המשטחים בגני שעשועים לילדים (שאתם מניחים את הילדים עליהם אבל לא נוגעים בעצמכם) הם רותחים בצורה גבוהה בקיץ ולא נעימים למגע. לא הייתי רוצה להיות תינוק שזוחל על זה.
כביש סלול הכי חם בשיא הקיץ בסביבות השעה 15:30 (כי החום נאגר מכל היום כבר ועוד לא התחיל להתקרר).
כשהולכים יחפים הרגל מסגלת איזו רכות הליכה שנפגעת פחות מחדות השטח. גם אם נלך על משטח זכוכיות סביר שהזכוכיות לא ייכנסו לנו לרגליים. זה בדוק. (לא אף פעם בשום מצב אבל משמעותית פחות ממה שהייתם חושבים)
לילדים הרבה יותר קל להסתגל להליכה יחפה – לטמפ' ולחספוס.
ללכת על חלוקי נחל זה פחות נעים ממה שזה נראה.
רצפה בקניון היא קפואהההההה
ילדים קטנים יכולים להיות אחראיים על עצמם וללמוד מגיל צעיר להוציא קוצים לבד.
אחרי הליכה ארוכה במשטח סלעי, ממש מפנק מקטעים של אדמה , אפילו קצת קוצנית.
קוצים של עץ הינבוט הם הקוצים הכי כואבים
לא חוטפים פתאום מחלות איומות כשפשוט הולכים יחפים
האדמה בחורף הרבה יותר חמימה ממה שמצפים
האם הליכה יחפה זה בריא יותר?
לגוף, אני לא יודעת. בהליכה על האדמה אני בחוויה שכן אבל הליכה בנויה על אספלט/מרצפות היא לא גמישה לכף הרגל ולא חקרתי את הנושא. בטוחה שיש כל מיני דעות ומחשבות על כך (כמו על כל בחירה שאנחנו עושים). יש גם תנועה גדולה של ריצה יחפה שטוענת שזה הרבה יותר בריא לגוף.
לנפש, לדעתי באופן משמעותי, בריא.
האם כף הרגל מתרגלת?
לגמרי! ככל שהולכים כך יותר כף הרגל מפתחת שכבת עור יותר מתאימה וכך פחות חם/דוקר/ קשה ללכת על משטחים מאתגרים יותר (כמו חצץ)
האם אני ממליצה?
מאוד! אבל למי שלא רגיל, כדאי להתרגל בהדרגה. לשים נעליים בתיק ואז אם חם מידי או דוקר מידי לנעול שוב ולהרגיל לאט לאט את כף הרגל.
ומה עוד?
תחשבו כמה כסף אפשר לחסוך על נעליים 🙂